מסע אישי שהפך ליצירה קהילתית

יום אחד, לפני שנים רבות (בערך 13 שנים), הסתובבתי לי על גג הדירה שלנו בתל אביב, ופתאום שמעתי קריאה בתוכי שאמרה לי: לכי תצלמי סרט על נשיות. עד אז עבדתי כבעלת עסק קטן להפקות וידאו, והרעיון ליצור פרויקט אישי משל עצמי קסם לי וגם הרתיע והפחיד אותי מאוד.

בסקרנות ובחשש גדולים, לקחתי את המצלמה שלי והתחלתי לנדוד בכל הארץ, ולצלם - במעגלי נשים, בספטיבלים וסדנאות לנשים, ובבתים של נשים חכמות ומעוררות השראה שעימן נפגשתי.

לאט לאט התגלה לעיני סיפור נשי נסתר (מוסתר?), סיפור נשי קולקטיבי, שעדיין לא היה מדובר במלואו: על אף שלכאורה אנחנו חיות בעולם שוויוני, חופשי ופתוח, בכל זאת כולנו תולדה של דורות על גבי דורות של דיכוי נשי ותפיסת עולם פטריאכלית, שמוטמעת עמוק בכולנו, ומעצבת את היחס שלנו כלפיי עצמנו; והיום, הצמצום והדיכוי לא בכרח מגיעים אלינו מבחוץ, אלא גם ובעיקר - מתוכנו פנימה.

לאורך המסע גיליתי סודות של ידע עתיק שנשכח, ושעתה חוזר להתגלות. גיליתי כמה עוצמה חבויה בגוף הנשי, כמה החברה שלנו חסרה את התודעה הנשית השלמה, היודעת את עצמה, ואילו מפתחות לריפוי אישי וקולקטיבי טמונים בכל אחת מאיתנו. כך נולדה הסדרה "ירח חדש".

​

פניתי עם הצילומים שלי לכל גופי השידור וקרנות הקולנוע בארץ, אך אף אחד מהם לא רצה לתמוך כספית בסדרה. לכן החלטתי לפנות לקהילה הנשית-רוחנית בארץ, ולבקש מהן שהן יהיו הגוף המממן של הפרויקט. פתחנו קבוצת פייסבוק. הקמנו חנות מתנות שבה חברות הקהילה מציעות את מרכולתן, חברות אחרות קונות מהן, וכל ההכנסות הן קודש להפקת הסדרה.

ואכן, כך הצלחנו (בדוחק) ליצור עד כה 4 (!!) סרטים באורך מלא (45-60 דקות כל אחד). בעיני זה הישג די מדהים! מה דעתכן?

הסדרה ממשיכה את דרכה כיצירה קהילתית, כשכל פרק שיוצא מוקרן קודם כל בקהילות שונות ברחבי הארץ, אצל נשים שמזמינות אותי לבוא - לסלונים, יורטים, בתי בוץ, מועדונים קהילתיים, ואפילו בית כנסת! כך, הסדרה שנוצרה כתיעוד של מעגליי נשים, גם מוקרנת במעגליי נשים (ולפעמים גם גברים).

ממש סגירת מעגל (תרתי משמע).

ואכן, זו אולי הקריאה המרכזית של "ירח חדש" - להחזיר את כולנו לתודעה מעגלית, להיפרד מהתפיסה ההיררכית של הפירמידה, לרפא את המהות הנקבית בתוכנו ובעולם, ולחזור הביתה, אל השבט שלנו ואל עצמנו.